יוסי (שם בדוי) הגיע אלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, במצב דיכאוני, חרד, מלא דאגות וחששות שעטפו את עולמו. יוסי בשנות השישים לחייו ועבר בצורה טראומטית שתי מלחמות ישראל – מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. במלחמות נלחם בקרבות הקשים ביותר, חווה סכנות מוחשיות ומיידיות לחייו ואיבד חברים רבים כולל שני חברי ילדות קרובים.
כמובן שמיד עלתה שאלת נושא הפוסט טראומה PTSD או בגירסתה הצבאית המוכרת כ "הלם קרב". במהלך של האבחון (אינטייק) נעשתה אבחנה מבדלת בין אפשרות זו לבין עוד שתי אפשרויות: התחלת תהליך דמנטי (סניליות) אשר מעורר מטבעו חרדות, לבין הפרעת חרדה מוכללת GAD.
באבחון הסתבר שלא מדובר במצב של פוסט טראומה. הדבר היה מפתיע מאוד היות ויוסי טופל דרך הצבא בנושא והיה בטוח שהוא פוסט טראומי… ! עצם הגילוי המשותף היה חוויה טובה ומשמעותית מאוד ליוסי והוריד נטל גדול ממנו.
אז מה גרם ליוסי להיות כל כך מוטרד, בחרדות, חששות, בדכאון קל? מסתבר שיוסי היה מוטרד מהרבה מאוד חששות וחרדות קטנות וגדולות: החל מבעיות קטנות כגון סידורי היום יום: "צריך להעביר את האוטו טסט, לחדש ביטוח מקיף, לתקן בעיית חשמל או אינטרנט בבית" וכלה בבעיות גדולות כגון "עתיד ילדיו". יוסי תואר על ידי בנו כציפור גדולה אשר פורסת את כנפיה הגדולות מעל ילדיה ומגוננת עליהם בכל מצב ובכל מחיר. הרבה פעמים בניגוד לבקשתם ולרצונם….
הפורמולציה הקוגניטיבית שעלתה בסוף שלב האינטייק הציגה "הנחות יסוד" של יוסי על חוקים ונורמות בעולם כגון:
- העולם מלא במשימות / בעיות / איומים / טרדות, לכן אני חייב להיות מאוד ערני, דרוך ומוכן לפעולה. אם לא אתנהג כך ולא אפקח על הדברים, אז עלולים ליפול על בני משפחתי או עלי, כל מיני צרות ובעיות!
- הדברים בעולמו חייבים לעבוד טוב ולהסתדר, אם הדבר לא קורה / יש בעיות, זה באחריותי המלאה והבלעדית לסדר את הבעיות ואם לא אצליח זה יהיה נורא ואיום
- אני חייב לדאוג ולהגן על משפחתי באופן טוטאלי, כולל ילדים, בית, מנהלה וכדומה. אם משהו לא בסדר עם ילדי זה "עלי". אם לא אצליח לדאוג להם זה יהיה נורא ואיום
אמונות הליבה של יוסי על עצמו היו על – חוסר היכולת שלו להגן באופן מלא על משפחתו, חוסר יכולתו להתמודד מול איומי העולם ועוד.
כמו כן זיהינו התנהגויות מפצות / מאפשרות כגון:
- לדאוג לדאוג לדאוג !!!
- לתכנן ולחשוב על כל דבר, "העלאת גירה" מחשבתית / רומינציה
- "לברוח" – למשל לא לקנות משהו אם הם לא ירכיבו אותו בבית
- "להלחם" – "פול גז בניוטראל" – עודף התעסקות אובססיבי
בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, ניתחנו את משמעות הנחות היסוד ואמונות הליבה על חייו של יוסי. כיצד נוצרו ומה הנזקים שנגרמים לו כתוצאה מהשימוש בהן ואי נכונותו לוותר עליהם. יוסי גדל עם הורים חרדתיים קשיי יום ודואגים. הוא בעצמו לא חווה זאת באופן ישיר, הוא "שם בצד" את החרדות הללו והעדיף את החיים הטובים בשכונה בה בילה נהנה וחי. אולם, שתי המלחמות הטראומטיות אותן חווה, הציפו החוצה את החרדיות הקיומית, פחדים ודאגות אותן חווה כילד ובחר בזמנו להתעלם מהן. במובן מסויים המלחמות אשר חווה על בשרו, הראו לו שההורים שלו צדקו כל הזמן ויש סיבה אמיתית להיות חרד ולדאוג כל הזמן מכל דבר! יש באמת בעיות ומצוקות אשר עלולות ליפול עלי!
במקביל לעבודה הקוגניטיבית שעשינו בטיפול CBT בצד ה C (קוגניציות) עבדנו גם על ה B (התנהגויות). יוסי קיבל ש.ב. טיפולים אשר כללו תיעוד של אירוע > מחשבה > רגש במצבים שמלחיצים אותו. בנוסף התבקש יוסי לא להגיב ישר למצב מלחיץ ומאיים עבורו כגון "מתי יגיע השיפוצניק / סוכן הביטוח", או "האם אצליח לתקן את בעיית האינטרנט" ולתת לאירוע להתקדם באופן טבעי. כך למשל התבקש יוסי לא לשאול כל חמש דקות את בעל המקצוע מתי הוא מגיע, לתת לילדים שלו להתמודד עם משימות ובעיות וכדומה.
שילוב העבודה הקוגניטיבית וההתנהגותית היה יעיל ביותר! טוב זמן קצר ביותר במונחים טיפוליים – כחודש לאחר סיום האבחון, יוסי גם הבין וגם למד על בשרו, שהוא בעצם "מוכר את ההווה שלו בשביל עתיד "מושלם" פוטנציאלי. יוסי הבין וחווה שלא יקרה או קרה שום דבר נוראי עם השיפוצניק מאחר ושברוב המקרים הדברים מסתדרים במסגרת הטיפול השוטף הרגיל שהוא יודע לעשות! הגילוי הזה שנעשה גם "בראש" וגם "בבטן" היה עוצמתי, חזק ואפשר ליוסי לנשום ולחזור לתפקד ביום יום ללא תחושת המועקה הקבועה אשר עטפה אותו.
הטיפול הסתיים בהצלחה תוך 11 פגישות. יוסי הפנים וממשיך ליישם את הכלים והטכניקות שרכש. יישר כוח יוסי! תהנה מהחופש שנתת לעצמך!
